דברים מהבטן
הצילום נותן לך את הכלים והיכולות לראות דברים בצורה אחרת.
אתה יכול לתפוס תמונה שתראה כל כול האושר ושמחה, ובתמונה אחרת צער ויגון.
אתה בוחר לאן לכוון את העדשה, אתה בוחר את הזום ואת התאורה.
אתה הוא יוצר המציאות שתיתפס בעין המצלמה.
שנים רבות עוסק אני בצילום כתחביב מקצועי, מצלם: טבע, נופים, אנשים, לפעמים מקרים קשים ולא שיגרתיים.
במיוחד אוהב לצלם ילדים.
גם אתם "מצלמים" את תמונות חייכם, אתם יכולים לבחור את הקומפוזיציה, את הזווית.
לפעמים חודרת קרן אור ו"שורפת" את התמונה או חושפת אותה חשיפת יתר,
אולם תמונה אחת שנהרסה אין דינה להרוס קריירה שלמה.
לפעמים "מצלמים" אתם מראות קשים ולא נעימים והדבר גורם לנשימה להעתק,
למרות הקושי והכאב אין הדבר אומר שזונחים את התחביב, אז מותר לקחת כמה ימים להירגע ולנשום.
מותר להחזיק את המצלמה מבלי ללחוץ על ההדק, רק לחוש את הקור של גוף המצלמה הנמצא בכף ידנו,
לתת להרגשה לחדור לתוך תוכך.
ואז לאט לאט להעביר את המצלמה בין האצבעות ולהתרגל למגע,
לתת למצלמה להכנס לתוך שקע כף היד עד שתרגיש חלק ממך.
לפעמים תעברו באותו המקום ותזכרו בדברים,
תעמדו והקומפוזיציה תעלה בכם זיכרונות, צלילים או ריחות.
אל תנסו "לחנוק" את אותם הרגשות ,תנו להם לצאת הביאו את עצמכם לידי ביטויי .
"תרכבו" על ההרגשה ותנו לה להוציא מכם את התמונה הכי טובה.
אולי יכאב טיפה, אולי לא יהיה קל, אולי היד תרעד עת תבוא ללחוץ ולקבע את התמונה,
יעברו ימים,שבועות,חודשים ואז….
כשתביטו ביצירת המופת,תבינו שמתוך הכאב הצלחתם לברוא פרי שכול כולו יופי, הרמוניה, ושלמות מלאה.
אנו ממשיכים במלאכת הצילום, לא אכחש ואומר כי מדי פעם לא תופיע לכם בחלונית הקטנה אותה תמונה קשה אשר תעביר בכם רטט וצביטה קלה בלב, אולם לאחר שנייה היא תחלוף כלא היתה והצילום ימשיך להיות לחם חוקכם .
כי תבחינו בחיוך של ילד מתוק מצידה השני של המדרכה.
זה המקום לציין כי כל התמונות באתר הינם פרי צילומיי, הלכתי בדרך ברגעי אושר ושמחה, ברגעי עצבות, לבד או עם אנשים ורק הבטתי אל האופק.
התמונות הביטו בי בחזרה, הטבע במלוא הדרו קיבל אותי אל תוך תוכו באהבה.
לכל תמונה יש זיכרון הצרוב חזק בתוך-תוכי,
חלקם של הזיכרונות שמחה וחלקם של עצב ובדידות
אולם כעת המבט אל התוצאה גורם לי לחייך ואולי גם לקבל מחמאה ,
נכון שהדרך היתה לא קלה – אולם התוצאה הסופית מרשימה.
