איטה וקולות המלחמה
הטלפון צלצל ומעברו השני של הטלפון היתה גליה .
ראיתי את הפרסום שלך אודות האוזן קשבת שאתה מציע לתושבי הדרום
ואני מרימה את הכפפה
היא ביקשה לבדוק באם אוכל לקבל את אימא איטה עוד היום זה מאוד דחוף .
"הבאתי את אמא מאזור הדרום אליי הביתה לנוכח המצב הקשה שם,
אני חושבת שהיא טיפה מבולבלת אני אשמח באם תוכל לנהל עימה שיחה" – כך היא הציגה את הנושא .
לנוכח הדברים לא יכולתי להגיב אחרת .
ואכן הסכמתי לקבלה מהרגע,לרגע
לחדרי בקליניקה נכנסה אישה מבוגרת,מטופחת,נעימה למראה עם מקל ביד,
היא חייכה בנבוכות מה ואני הושטתי לה את ידי על מנת לשבור את הקרח .
הגברת כאילו לא מבינה על שום מה הסערה .
מגליה ביקשתי להשאיר אותנו לבד .
הצעתי לאיטה כוס תה ועוגייה וישבנו אחד ליד השני לשיחה .
בהתחלה דיברנו על הדברים שמסביב ועל הנכדים,העלייה השנייה,ההתיישבות וההקמה, השיכונים ועל מות בעלה .
ואז ….
ואז התחיל הכאב לדבר ( וזה עוד טרם הגענו למלחמה ) איטה סיפרה לי על הבדידות .
על הלבד, אומנם גליה קיבלה מלא מחמאות על היותה ילדה טובה דואגת ואיכפתית (במיוחד בעיתות מלחמה )
אבל יכול לעבור שבוע שבועיים מטלפון אחד לשני .
ועל קורן בנה אין מה לדבר, הוא יושב לו שם באנגליה וכול כולו בעבודה.
מי שדואג לי בארץ זאת לבנה המטפלת שלי מביטוח לאומי שבאה שלוש פעמיים בשבוע לשלוש שעות .
היא דואגת לי באמת .
אני לבד .
אמרה איטה ונפרצו סכרי דמעותיה .
אני לא רוצה להיות למעמסה, אני יודעת שלכול אחד יש את החיים שלו, אבל אני מפחדת,
לילות שלמים אני שוכבת במיטה שומעת את האזעקות ואת המטוסים בשמיים ומפחדת .
ולמי אתקשר? גליה בבית עם הילדים,לבנה עם המשפחה שלה, קורן עם הפרשי שעות ואני לבד.
בגלל המרחק ( כן הדרום זה מעבר להרי האופל ) גם הביקורים אצלי זה פעם ב… ,
או שהם בדרך לאילת או שמדי פעם קופצים לשבת .
ולי חסר כ"כ לראות את הנכדים .
אני מתגעגעת אליהם .
ישבתי לי בכיסאי ושמעתי את כאבה, וזה עוד טרם התחילה איטה לספר לי על המלחמה .
במטח טילים הראשון היא עוד ניסתה לפעול לפי הוראות הג"א
אולם בגלל איטיותה היא עיקמה את הקרסול ונפלה לרצפה,
מזל שלבנה באה באותו היום ולקחה אותה לקופ"ח, ומשם ישר לחדר מיון ובכל אותם רגעים היא היתה לבד שוכבת לה במיטה ומחכה כי הילדים היו בעבודה .
כך עם תחבושות היא שכבה שלושה שבועות ללא יכולת לדרוך על הרגל .
אומנם הילדים באו לבקר אותה ולסעוד ולדאוג אולם גם זה היה לכמה שעות בלבד .
בפעם השנייה, למודת ניסיון ניסתה להלך לאיטה,
קולות האזעקות הקפיאו את דמה והיא מצאה את עצמה עומדת קפואה בין חדר השינה למקלחת ללא תנועה .
שהתעשתה זה היה כבר אחרי הנפילה .
בפעם השלישית והרביעית זה היה כמעט אותו דבר,
עת התחילה לעשות דרכה לחדר המדרגות לאיטה,
כבר היה מאוחר מדי והטיל נפל, באחת הפעמים נשברו הזכוכיות בסלון והם התעופפו לעברה וגרמו לה חתכים בידיים ובפנים .
והיא שוב פעם ביקרה בחדר מיון ושוב היתה לבד.
מאז היא למדה לקח .
היא היתה שוכבת במיטה או על הספה ונמנעת מלנוע במרחב מתוך תפילה כי זה יגמר מחוץ לטווח שלה .
איטה למדה לשנן פרקי תפילה ( במיוחד מהלב בלי טקסט ) ולבקש שייתן לה עוד יום או יומיים שלושה.
בפעמים האחרונות השכנים בדלת ממול כל פעם בזמן אזעקה,
דופקים על הדלת שתפתח אולם היא בקושי מספיקה לצעוק להם שהיא במיטה .
לאחר הרגיעה היא עושה דרכה בכבדות לדלת על מנת להראות לעמליה שהיא בסדר ולא נפגעה .
איטה מאוד מעריכה את עמליה על הדאגה שלה,
לא משנה מתי האזעקה, עמליה תמיד נמצאת שם ליד הדלת שלה לשמוע מה קורה איתה.
והיא מדברת איתה מעבר לדלת עד שאיטה מגיעה אליה,
איטה פותחת את הדלת מחייכת וכך עמליה יכולה לחזור לילדיה שלה .
בתקופה האחרונה אפילו לבנה כבר לא מגיעה כי מסוכן,
האנשים פוחדים להסתובב ברחובות ואין מסגרת לילדים אז גם הם נמנעים מלהגיע לעבודה,
מאוד מסוכן להסתובב ברחובות בתקופה כזאת כך אמרו לה, והיא הבינה .
איטה אמרה לי מחייכת בתוך תוכה : אני חושדת שעמליה התקשרה לגליה שתבוא ותיקח אותי אליה.
היא אישה מאוד טובה, היא צדיקה .
בספרות המקצועית ניתן לראות כי :
פחדים. חרדות דיכאון. הם רק חלק מהתופעות אותן חווים אנשים מבודדים בעיתות מצוקה,
מלחמה ובמצב בדידות מתמשך.
בצל האזעקות החוזרות ונשנות. ניתן לזהות סממנים כגון קושי תפקוד. קושי חברתי,
לימודי, זוגי כולם תופעות נלוות לאותה בעיה פוסט טראומתית.
בזמנים בהם רגעי גורל מתערבבים עם רגעי פחד, ותנאי הקיום הסביבתיים הם של שדה קרב מלא בחומר דלק ודרמות,
הלבד מקצין את החשש מהלא נודע וכל זה גורם למצב אשר ההשלכות יכולות להוציא את האדם מאיזון לחשש אמיתי לחיים ואז יש סיבה אמיתית לחיפוש אחרי פתרונות עמוקים וקבועים למצבי חרדה ופחד דיכאון.
שהציעו לה ללכת לרופא פסיכוגריאטר היא סרבה בכול תוקף, "אני לא משוגעת" כך אמרה .
אולם לאחר לחצים רבים בלית ברירה הסכימה ללכת.
ד"ר אבוב היה נחמד להפליא ואפילו "צחקתי איתו" כך סיפר לי וגם הדיאגנוזה שלו היתה " שאני בסדר גמור "
טיפה לחוצה בגלל המצב אולם זה הגיוני לחלוטין .
טראומה נפשית היא מצב הנובע מחוסר אונים. בזמן התרחשותה האדם שנפגע עומד חסר-ישע לנוכח כוח חזק ממנו.
כאשר כוח זה הוא כוח טבע, מדובר באסונות וכאשר הכוח הוא כוחו של בן אדם אחר,
מדובר במעשה זוועה. האירועים הטראומטיים ממוטטים את מערכות ההגנה הרגילות,
המעניקות לאדם הרגשת שליטה, קשר ומשמעות (הרמן, 1994).
אירועים טראומטיים כרוכים בדרך כלל באיום על החיים או על השלמות הגופנית, המכנה המשותף לטראומות נפשיות היא הרגשת "פחד עז, חוסר ישע, אובדן שליטה וסכנת הכחדה" (Andreasen, 1985).
האירועים הטראומטיים מחוללים שינויים עמוקים ומתמידים בעירור הגוף, ברגש, בהכרה ובזיכרון.
הספרות העוסקת בנושא זה טוענת שמשך הזמן מיד לאחר הטראומה הוא הקריטי ביותר, ורוב ההתמודדות מתרחשת בשבועות והחודשים הראשונים לאחר הטראומה (Brewin et al., 1999; Shalev, 2002) .
ההתמודדות מערבת תהליך רב-מימדי שכולל התמודדות אמוציונלית, ביולוגית,
עוד לפני שהכול התחיל הרגשתי בודדה , אני לבד, "אני יכולה למות ואף אחד לא ידע אם לא לבנה אז … " .
באותו רגע מעבר למלחמה שיקפה איטה את המצוקות שלה .
את הפחדים שלה , ובנוסף על זה יש את המלחמה בחוץ , סירנות אזעקות ונפילות ואני מה ?
אפילו הכלבים בורחים מהבתים בגלל הפחד ואני אפילו את זה לא מסוגלת לעשות …..
היא ישר נזכרה בימי מלחמת השחרור עת היתה ילדה,גם שם היא היתה לבד בשוחות,
אבא היה בצבא ואמא רצה להביא את האחים והיא נשארה לה לבד בשוחה שממעל המטוסים ורעש האזעקות ובכביש עברו אמבולנסים ביללות צופרים .
אז היא פחדה מאוד וגם כעת היא מפחדת .
הלבד לא נעים לה .
הוא משתק את גופה היא מפחדת מכול תנועה ,
היא עוד זוכרת את עצמה כילדה מכונסת בתוך תוכה בשוחה ומחכה שיבואו להוציא אותה .
היו ימים שלא היה לי חלב במקרר עד שלבנה לא באה לטפל בי וגם אז התביישתי לבקש כדי לא להיות נזקקת או נצרכת .
אף פעם בחיים לא הייתי.
אני לא מפחדת למות אולם לא רוצה למות שאני לבד .
אני לבד שבתות וחגים,אני לבד ביום וגם בלילה .
ששאלתי מה היא רוצה או מה היא צריכה ענתה לי איטה כי כל רצונה הוא שידאגו לה,
שיהיו עימה בקשר , אין אני רוצה שיגורו לידי, אין אני צריכה ביביסיטר,
אולם אני רוצה להרגיש בטוחה בידיעה שלא מזניחים אותי .
שאכפת להם ( אני יודעת שאכפת להם אבל אני לא מרגישה זאת מספיק) .
אני מבינה שהם עסוקים בשלהם יש להם חיים ואני לא אפריע ,
אולם אני צריכה ביטחון ואין לי אותו כעת .
השיחה עם איטה נגמרה בחיוך היא מאוד שמחה על האוזן הקשבת ,
היא היתה צריכה לפרוק . גליה קיבלה את פניה בחוץ בחיבוק וחיוך גדול
על פניה של איטה ראיתי את הביטחון שהיה חסר לה בחדר בפנים .
רמזתי לגילה שאני אדבר איתה בהמשך בטלפון .
גילה הודתה לי מכול הלב ושתיהן יצאו חבוקות החוצה לחניה .
בחוץ קרנה השמש וחיממה את העולם ב,
עוד בדרום הודיעו על נפילות טילים ועל כוחות קרקעיים הערוכים ומוכנים לכול פעולה.
את המשך השיחה שלי עם גליה אביא בפניכם בהמשך ……..