"הכאב אינו תופס מקום בתוכנו אלא כפי שאנו מרשים לו לתפוס." ~ מישל דה מונטן
אביאלה ישבה מול אגמון בעלה .
ואמרה זאת בצורה מאוד ברורה .
"אני כבר לא אוהבת אותך ".
אני יושבת כאן בתהליך כבר 6 מפגשים ומפעם לפעם אני מבינה כי זה נגמר .
אני כבר לא אוהבת אותך .
אגמון בלע את הרוק לאיטו .
ולא הבין את משמעות הדברים .
אגמון שאל למה ?
ואביאלה ענתה לא יודעת ?
אולם הזכרתי לה כי אין אצלי את מונח "לא יודעת" .
כי רק את יודעת.
אביאלה נשענה אחורה לקחה נשימה .
וניסתה להוציא את המועקה שיושבת בליבה .
אני מכיר את שניהם כבר תקופה ארוכה .
יושבים הם אצלי ומספרים על המשפחה והילדים .
אביאלה בת 43 ואגמון בן 45 , להם 3 ילדים .
בית פרטי ושני אוגרים .
היו טעויות מצד שניהם במערכת היחסים .
אולם הצהרה כמו של עדינה טרם שמעתי .
אגמון לא הבין מהיכן זה הגיע .
אולם האוזן השלישית שלי שמעה "כאב" .
שמעה מצוקה .
שמעה בקשה לעזרה ,לא רצון לפרק משפחה.
אביאלה היתה צריכה להוציא את המועקה שיושבת בליבה .
מהו כאב של אדם ?
כאב הוא למעשה תחושה סובייקטיבית של אדם, המורכבת מאלמנטים תחושתיים ורגשיים,
הסימפטומים שנוכל לשמוע מאנשים עת יחושו הם כאב הוא לחץ בחזה, מועקה, תחושת עצבות. חוסר תכלית .
לכאב יש מטרה הוא לא נועד רק על מנת להקשות עלינו הוא נועד על מנת להקל עלינו .
הכאב הוא תופעה אבולציונית .
הוא תופעה שנוצרה על ידי גוף האדם על מנת למנוע פגיעה ,לדוגמא בשבר ברגל באם לא נחוש כאב נמשיך ללכת ולגרום נזק גדול לעצם,
זה כמו נורה אדומה ברכב שנדלקת על מנת שנשים לב על מנת לטפל בבעיה, כי אם לא אז יגרם נזק בלתי הפיך לרכב .
אז תזכרו כי הכאב הוא הסממן, אולם הכאב אינו פותר בעיות,
כמו ברכב האם ננתק את המחשב המרכזי והנורה תכבה אין הדבר אומר שהבעיה טופלה .
זאת טעות לחוש כי באם הכאב יפוג, הבעיה תיפתר זה לא יקרה.
יש חשיבות גדולה להבין את המהות ואתה סיבה.
כאשר אתה מטפל בסימפטום ולא בבעיה אזי תפגוש אותה בשנית בסיטואציה אחרת או בסיטואציה זהה .
עם אביאלה החלטתי לנקוט בשיטת השאלה הבודדת על מנת להבין את היסבה להצהרה " אני לא אוהבת אותך יותר" .
המטרה היתה להבין ולהעלות לאביאלה את הדברים לרמת המודע .
- מה את לא אוהבת באגמון ?
- ממתי את לא אוהבת אותו ?
- מה אהבת באגמון בעבר ?
- מה גרם לכך שלא תאהבי אותו ?
- האם את לא אוהבת אותו כעת ?
- מה את אוהבת באגמון ?
- מה צריך להיות על מנת שתאהבי אותו ?
לא תמיד אנחנו יודעים להסביר מה כואב לנו .
הבעיה העיקרית היא שהכאב של אביאלה לא יעבור באם תתגרש היא מאגמון
( למעט באם היה אלמנט של תוקפנות כלפיה, או כל סוג של התעללות ) שאז ניתוק ממקור הכאב משמעותי לתהליך הריפויי .
לא תמיד יודעים אנו להסביר מה כואב לנו, אולם אנו חשים אותו וכל רצוננו הוא להפתר מהתחושה הקשה והכואבת .
"הכאב הוא זמני, הכניעה היא נצחית." ~ לאנס ארמסטרונג
אני מרגישה כי הכול קודר , אני מרגישה כי ממש מעונן לי .
אין לי יכולת לראות מבעד לעננים .
מי שהיה פעם המגדל שלי המשענת שלי , הפך רכרוכי מה אני עושה עם זה כעת .
אני כבר לא מעריכה אותו .
"דיסוציאציה" בעברית: היפרדות או ניתוק היא הפרעה באינטגרציה התקינה של התפקוד הפסיכולוגי והתודעה של האדם.
בהתאם לתאוריה הפסיכואנליטית,
דיסוציאציה היא תהליך מנטאלי מורכב המספק מנגנון הגנה עבור היחיד המתמודד עם מצבים כואבים ו/או טראומטיים.
בתהליך מנטאלי זה מעורב כישלון פתאומי של אינטגרציה של רעיונות, מידע, רגשות או חוויות, מכיוון שהם קשים מדי עבור ה"נפש" או ה"אגו",
כלומר עבור התפקוד האינטגרטיבי הרגיל של המודעות, הזיכרון או התפיסה העצמית.
הלחץ והחרדה הם מרכיב עיקרי בהיווצרות הכאב.
הכאב המתמשך מתחיל מכאב רגיל שמתחזק בעקבות מתן פרשנויות מוגזמות המעוררות חרדה.
כתוצאה מעלייה בחרדה מתחזקים גם הסימפטומים הגופניים.
התחזקות הכאב מעלה עוד יותר את החרדה, בעקבות כך הכאב שוב מתחזק.
כך האדם נקלע למעגל הקסמים בלתי פוסק של הכאב.
"שהכרתי את בעלי הוא היה הסופרמן שלי" .
כך אמרה אביאלה.
הרגשתי בטוחה לידו הוא היה המשענת שלי, הוא היה הגבר החזק שעליו נתמכתי .
הרגשתי מוגנת מפני כל עולם. אני צריכה מישהו חזק לידי .
הוא עבר כמו משוגע אולם אני הייתי רגועה ובטוחה .
אחרי הלידה של הילד השני התחלתי להרגיש שמשהו כבר לא אותו הדבר.
התחלתי לחוש כי משהו משתנה בו.
זה לא אותו הגבר שהתחתנתי איתו , הוא החל לדרוש תשומת לב , הרגשתי שאני מגדלת עוד ילד בבית .
לא רוצה, אני רוצה את הבחור הגדול והחזק שהיה לי , אני רוצה את הבעל שלי, אני לא רוצה מישהו רכרוכי .
כל האהבה שלי לבעלי נעלמה כלא הייתה,הוא לא מתנהג כמו גבר!!!!
לא רק שאין לי אהבה אליו אני גם לא יכולה שהוא נוגע בי, זה מגעיל אותי .
אני כבר לא אוהבת אותו .
לקחתי את מילותיה של אביאלה וביקשתי ממנה להתחיל "לשחק" בהם על מנת להעלות לרמת המודע מה היא באמת רוצה ?
מתוך כאב נאמר מהכורסא שלה " לא יודעת" באמת שאני לא יודעת כואב לי .
פירוש חלופי לכאב הוא חוסר ווודאות , אי ידיעה , אולם הם לחזקים באותה מידה כמו הכאב עצמו . .
אביאלה מחזיקה כעת במשולש שמורכב ממחשבה – רגש – התנהגות .
הם חיים בתוכה כיחידה אחת ומנעים אותה לפעולה .
אביאלה מחזיקה בעקרונות אלו ונאחזת בהם. היא לא מצליחה לראות מעבר לכך.
חשוב לקחת ממנה את ההקשר הנוכחי על מנת שתוכל להפתח לאלמנטים נוספים .
אולם באם לקחת ממנה את התפיסה , חשוב לתת לה משהו אחר במקום .
לקחתי את מילותיה של אביאלה וביקשתי ממנה להתחיל "לשחק" בהם על מנת להעלות לרמת המודע מה היא באמת רוצה ?
במהלך התהליך מול אגמון למדה אביאלה להבחין מה מניע אותה ומה גורם לה לחוש כך .
מה גורם לה לחוש חוסר אהבה ?
במהלך הטיפול התנהגותי-קוגניטיבי. העלנו לרמת המודע את הצורך שלה , מה המניע שלו , מה הוא מסמל עבורה ?
מה יוצר בקרבה החוסר אותו היא חשה ? מה המשמעות בעיני ש לחוסר אונים ? מה הצורך שלה במגן ומעטפת מגינה .
בתהליך אישי/ זוגי לעיתים פוגש אדם את הכאבים העמוקים שלו .
אלו כאבים שהוא חשב שאיבד בדרך או שהתפטר מהם במהלך הילדות או הבגרות .
אולם הם כאן איתו גם במערכת הזוגית .
לעיתים הדבר נראה מפחיד וגדול לפחות בהתחלה אולם באם אני אוזר אומץ ובעזרת בן הזוג שלי שנמצא שם בשבילי .
אני מוכן לפגוש את הכאב שלי – אזי אוכל לברור את העיקר מתוך התפל ולמצוא את הדרך הנכונה לטיפול .
לאחר תהליך לא קצר הבנו ביחד כולנו כי אביאלה כן אוהבת את אגמון .
המילה הראשונה שעלתה על דל שפתיה היתה לא אוהבת זה היה דרך ההתמודדות שלה עם הבעיה.
אולם הבעיה היתה אחרת היא דרשה הבנה הדדית וטיפול זוגי .
1. אביאלה רצתה בטחון שלא היה לה.
2. היא חשבה שהביטחון שהיה נעלם ומתפוגג.
3. היא לא שמה לב לתסכול שהתפתח אצל בעלה .
4. היא לא חשה בצורך שלו לחום ואהבה.
5. היא לא שמה לב לאף אחד מלבד לעצמה.
6. היא סגלה לעצמה דפוסי התנהגות שיצרו מרחק וניכור .
7. היא סגלה מחסום רגעי וחוסר אהבה.
8. היא חיפשה מפלט אולם לא מהדלת הנכונה .
כעת כשהכול על השולחן
ניתן לחלק את החלקים לפי צבעים .
לפי קטגוריות וביחד להתחיל להרכיב את הפזל מחדש .
כי התמונה ברורה .
יש שם אהבה.
את את העננות ואת האפרוריות שקיימת אצל אביאלה נוכל לשים בשמים .
לפזר בתים יפים מסביב ומגדל עומד לתפארת .
וגם מתוך מכלול הנתונים הפחות יפים כפי שציירה אביאלה נוכל ליצור תמונה מרשימה .
עם תאורה נכונה וקומפוזיציה בטוחני כי תהמונה תצא מעולה, בדיוק כמו הזוגיות של אביאלה ואגמון .
כשהם יצאו מחובקים מהדלת שמתי לב כי למרות העיניים האדומות,
אביאלה חייכה וזה היה שווה את הכול לפחות בתור התחלה .