מכיר את המונח בר רשות
שאל אותי "קווה" ?
הבחור ישב מולי דומע וכואב .
מכווץ על הספה וליבי יצא אליו .
רציתי לחבק אותו שיחוש טיפה בטחון,
אולם הוא התכווץ לו במקומו ובידו הממחטה .
כי אני לא הכרתי אותו כלל .
אני באתי כמו מילות השיר מאהבה .
והיא הביאה לי חוזה לחתימה,
הסכם נישואין ככה קוראים לזה היום.
זה מאוד מקובל ומאוד טרנדי.
אני הסכמתי
ראיתי בזה שותפות וחברות .
שלחתי לה בחזרה חוזה סטנדרטי שמצאתי
וכתבתי בראש העמוד הסכם חברות.
אולם היא בתמורה שלחה לי עו"ד עם עשרות עמודים ונספחים.
האישה שאמורה להיות אישתי .
מכינה את הקרקע עם סוללת עורכי דין.
אני שבאתי לאהוב מה אעשה כעת?
מהסכם חברות מלא חום ואהבה שכך ראיתי את התמונה.
פתאום הבנתי שאני נמצא "במלחמה"
היא שכרה עורכי דין שייצגו אותה .
היא שכתבה כל מילה.
היא השתמשה המונחים שלא היו ברורים לי,
ואני בסך הכול רציתי לאהוב אותה.
החתונה היתה על הפרק,
לא היה זמן למילים מיותרות מבחינתה.
הרגשתי כמי שדחקו אותו לפינה.
היא ידעה מה היא עושה.
הייתי עולה על יצועי בלילה ובוכה לכרית מתוך תסכול.
מה קרה ?
מה קרה לאישה שאותי כ"כ אהבה למה היא מתייחסת אליי בכזאת צורה.
נכון שיש לה אולי שקל יותר ממני בקופה.
אבל יש לי לב, למה לעשות לי כך.
למה להסביר לי שאני בסך הכול "בר רשות",
איפה השותפות ?איפה הזוגיות איפה ?
הכוונה במונח הקר והמנוכר הוא:
שבכול רגע נתון היא יכולה "לזרוק" אותי החוצה .
עוד לא העברנו לילה אחד ביחד והיא כבר מכינה את הקרקע ליום שתרצה לזרוק אותי מביתה,ללא כלום .
כאילו הייתי אוויר
כאילו לא הבאתי איתי כלום לחייה.
באתי בידיים מלאות ואצא בידיים ריקות ובבושת פנים.
אני שותף מלא לחובות, להוצאות אולם זכויות אין לי .
מה איתי למה ?
אני לא רוצה לערב אף אחד על מנת לא לפגוע בשמה.
אין לי עורך דין ואין לי מישהו שאוכל לשתף אותו בהרגשה .
את באת אליי בחרב ובחנית ובידיעות מלומדות
ואני באתי בשם ה' בלבד ועם אהבתי בידי .
שסירבתי לחתום איימת עליי בביטול החתונה.
ואני נכנעתי .
היום חתמתי והיד רעדה, הפנים היו חתומות והלב בכה למה ?
למה כך אני צריך להכנס ככה לחופה ?
בידיעה כי כפו עליי לעשות משהו שאין אני שלם איתו .
מה אספר לאנשים שהאישה שתעמוד איתי מתחת לחופה "התעללה בי ".
היא השיגה את מבוקשה ואני נותרתי לבד במערכה.
בעוד שבוע מתחת לחופה אעמוד שם ואיך אוכל להגיד לך ,
"ואירשתיך לי בצדק ובמשפט "
שיודע אני שלא צדק ולא משפט אמת עשית איתי.
הרסת לי את היופי שבמוסד הנישואין, הרסת לי את התמימות שהיתה בי .
הכנסת אותי מתחת לחופה עם כאב לב אחד גדול .
עם הרגשה שאני כלי במשחק, לא אהוב, וללא אהבה.
מגיל צעיר חיכיתי לרגע הזה, וכעת אני רוצה שיעלם שלא יהיה .
שהשבועיים האחרונים ימחקו לי מהזיכרון .
כאילו לא היו .
למה ?
למה נתת לי את ההרגשה שאני "בר רשות",
למה אני לא החלק שמשלים לך את החיים ?
למה ברגע שלא תרצי תוכלי "לזרוק" אותי ולי לא תהיה מילה ?
למה את רוצה שותפות בשלי ולא מאפשרת לי להיות חלק ממך?
מה עברת בחייך שאת עושה לי כך עושה ?
ועוד שבוע החתונה ובליבי סערה.
קווה יצא מחדרי
ובליבי הדהדה השאלה שלו למה ?
למה זאת תהיה החוויה אשר אותה הוא יישא עימו לכל החיים ?
מהיום שאמור להיות המאושר בחייו .
אבל תשובה כנראה לעולם לא תהיה לי .
ובליבי רק תפילה אחת שלא אראה את שניהם אצלי בקליניקה
בסיטואציה אחרת של פרידה.
כי אז ישבר ליבו בפעם השנייה.
ולא מגיע לו, הוא עדיין ילד.