עודד ודבי ישבו מולי.
הפגישה נסבה סביב התקשורת בניהם כחלק מתוך תהליך הטיפול זוגי שאותו הם עוברים ביחד .
הכול היה שליו ונעים עד לרגע שנזרקה לחלל האוויר "הבעיה".
דבי החליטה בחצי שעה האחרונה של הפגישה להעלות נושא משמעותי שעמד על הפרק " חמץ בפסח" .
אופס …. נשמעה אנחת הכבדות מקולי .
שניהם היו המומים .
אני סימנתי לעצמי עוד זוג שבשבוע האחרון נמצא בפני הדילמה .
תמיד בתקופה זאת של השנה מגיעים חילוקי הדעות בין זוגות אודות נושא החמץ והמצות בפסח .
כבר הבנתי לאיזה "בעיה" נכנסנו, זה היה לי הזוג הרביעי השבוע שנושא החמץ עלה בתהליך כנושא שלא מן המניין .
ובמה דברים אמורים :
עודד גדל בבית חילוני לחלוטין וכך גם דבי, אולם ערכי החינוך שדבי הביאה עימה מהבית היו שיש דברים שחובה עלינו לשמור,
לא כי אני מאמינה אמרה אבל ככה גדלתי, ככה חינכו אותי לערכים, את אותם הערכים אני רוצה להעביר לילדים .
עודד נזעק והעמיד את חילוניותו על המדף וסרב לקבל את בקשתה של אם ילדיו .
"מה אז מחר חצאית, אחרי זה קידוש, אחרי זה שבת, מתי חוזרים בתשובה? לא יקום ולא יהיה!!!!
קבע הוא בנחרצות.
דבי נסתה לעדן את הדברים היא לא ביקשה שבעלה ינהג כמוה, אולם רצונה היה כי הדברים יהיו כאלמנט של הסכמה.
כהבנה והתחשבות ברגשות האחר.
בקשתה היתה שעל השולחן המשפחתי לא יאכלו חמץ נתקלה בהתנגדות נחרצת.
דבי טענה שיש לכבד את רגשות הצד השני, ועודד טען שגם לו יש צד וגם לו יש רגש .
דבי נסתה לדבר על ערכים ועודד לא הבין את הדברים .
הדרך בה הם החלו ללכת היתה מובילה למריבה אחת גדולה ולכן עצרתי לשניה את התהליך ובחרתי להציג את התהליך מזווית טיפה שונה.
ראשית כל הסברתי לשניהם כי לכיפה האדומה שעל ראשי ( וכאן שניהם החלו לחייך ) אין כל משמעות .
האמונה והערכים הם שלי בלבד . כך שלא יחששו מהבאת הערכים שלי אל שולחן הדיונים .
אז שאלתי שאלה פשוטה ….
מהם ערכים ?
"ערכים הם אמות מידה, אידיאלים המבוססים על השקפות עולם ביחס לשאלות של צדק, מוסר, אמת,….
חלקם כחלק מתוך תהליך החינוך שלנו וחלק כאוסף של דברים שאספנו עימנו במהלך חיינו ".
הערכים קובעים מה נכון וראוי בעיננו .
דבי הוסיפה עוד כי זה משהו שהיא החליטה לאמץ לחייה, על מנת להנחיל אותו לדורות הבאים .
אותם ערכים בסיסים של היהדות /מסורת .
המטרה מבחינתה היתה לתת לילדים את הכלים על מנת לבחור לעצמם לעתיד את הדרך.
טענתה של דבי היתה : הדברים יהיו מונחים אצלם בתודעה ובחוויה, ואז יוכלו הם לבחור את הדרך הטובה ביותר עבורם בבגרותם.
דבי כלל לא דיברה על חזרה בתשובה, דבי דברה על המסורת …
אולם עודד בעלה נחרד על עמקי נשמתו " מה, אין לחם ופיתות בפסח אני לא מוכן" !!!!! אנחנו בעד חינוך פלורליסטי קבע הוא בנחרצות .
דבי ניסתה לעביר את הרציונל שעמד לנגד עיניה אודות חינוך הילדים , הם כבר גדולים הן מבינים הם שואלים שאלות .
המטרה שלי כאמא היא :" להראות להם את הדרך, אם לא הכיצד ידעו הם מה לבחור בעתיד ,את הדרך שלהם ?"
כעת החל להתגבש לו הקרע בין שני אנשים שגיבשו לעצמם ערכים ונורמות התנהגותיות .
ובתווך נמצאים הילדים אשר שלהם הם רוצים להנחיל את הערכים .
אבל נשאלה השאלה איזה ערכים הם מנחילים? את של דבי או של עודד?.
היה צורך להגיע לכדי הסכמות שלא יפגעו מצד אחד ברגשותיו של עודד ושלא יביאו אותו לכדי הרגשה כי פוגעים לו באורך חיו החילוני,
ומצד שני שיכבדו את דבי ושינחילו לילדים את הערכים למסורת אותם היא רוצה להעביר הלאה לדורות הבאים .
אחרי שעתיים וחצי של דיון סוער ומלא רגשות, בכי, דמעות, טיעונים הגיוניים ואמוציונאליים הגענו למסמך ההבנות בין דבי לעודד.
- עודד יוכל לאכול חמץ בבית אולם לא ליד הילדים,.
- בארוחת הערב יוגשו מצות לשולחן,יהיו גם לחמניות מקמח תפו"א הרבה ביצים וירקות.
- החמץ ישאר בבית, לא לעיני הילדים יוכל עודד לאכול פיתה וחומוס .
דבי לא היתה שבעת רצון מהחמץ שיהיה בבית אולם הבינה כי הזוגיות חשובה משמירה על קלה כבחמורה.
היא נשואה לאדם שאינו מאמין בערכים אותם היא מביאה מבית הוריה ועליה לכבד את הדברים .
"סדרי עדיפויות אינם חקוקים בסלע. הם צריכים להיות גמישים ומשתנים כמו האדם"
(שרה בן בריטנץ )
הבחירה בחינוך ובהוראה של הדרך לילדים היא יותר מכול – בחירה בדרך חיים,
מהי הדרך חיים אותם אתם בוחרים לילדים שלכם?
האם דרך של זוגיות מבינה ומכילה או דרך של "מלחמות עקובות מדם על עקרונות וערכים"?
ערכים אי אפשר לכפות, הם צפים מתוך האדם.
באם אין הם צפים חובה עלינו לתת לאדם להגיע או לקבל אותם מתוך " גמירות דעת" ,
אין לכפות עליו ערכים שאין הוא מוכן ליישמם, באם נעשה כן אזי יביא הדבר לכדי התמרמרות ותסכול רב .
עודד ודבי יצאו מחובקים מהקליניקה, השעה כבר היתה כמעט חצות,
שניה לפני שהם יצאו, שאל עודד :"אם אני מוכן לבוא בערב פסח למסיבת חמץ אחרונה, בירות פיתות וחומוס כי צריך לסיים הכול לפני שמתחיל החג .
קרץ הוא לי בעיין .
דבי עמדה שם לידו חבוקה בזרועותיו וחיוך מקסים על שפתיה .
כך הלכו הם על השביל בדרך לרכבם, בעוד אני עומד ומביט בהם.
הולכים בשביל …..
הדרך בה ינחילו הם את הערכים שלהם לילדיהם .
דרך של הבנה, הכלה, הערכה, ושותפות .