לפרטים התקשרו
052-3989144

לטל אין אבא

לטל אין אבא

( מחשבות כפי שנכתבו מנקודת הסתכלותו של טל )
זהבית-נחל-אלכסנדר-280
לטל אין אבא ולכן בחגים מאוד לא כיף לו .
טל הוא ילד בן 8 .טל לא אוהב את ההרגשה ,
אומנם בארוחות זה בסדר כי הוא נמצא עם האחים שלו ועם אימא, אבל לאחרונה הם התחילו ללכת לבית כנסת .
כשהוא הולך עם סבא לבית כנסת שהם אצלם בחג, אז זה בסדר אולם שהם בבית לבד הוא לא אוהב את ההרגשה .
כך היה גם השנה שאימא אמרה לטל שהולכים לבית כנסת לשמוע קול שופר .
כול הדרך הוא חשש מהמפגש עם בית הכנסת. הוא כבר מכיר את ההרגשה להיכנס לבית הכנסת ולא להכיר אף אחד, אין מי שישב לידו, אין מי שיסביר לו היכן נמצאים או שיעמוד לידו .
הוא לא אוהב את זה. אולם זה המצב אין לו מי שילך איתו לאחותו יש את אימא ששומרת עליה בעזרת נשים אבל לו אין אף אחד .

לטל אחים גדולים אולם הוא הולך כמו כל שנה רק עם אחותו ואימא, והאחים הגדולים שלו לא באים. אימא ואחותי תמיד ביחד והוא יושב מעבר למחיצה .
גם השנה זה היה כך, הוא ירד במדרגות וכבר החל להרגיש את החשש והבושה שעוברת בראשו כל פעם מחדש.
מאימא ואחותו הוא נפרד בהתפצלות של המקום של הבנות והוא היה צריך להמשיך לבד לכניסה של הבנים . הלב שלו דפק בחוזקה הוא התפלל שהדלת תהיה סגורה, שהתפילה נגמרה או שזה לא היום הנכון , אולם לא כך היה הדבר …

כך נעמד הוא בכניסה, כולם היו ישובים ועטופים בטליתות והוא לא ידע מה לעשות עם עצמו . היכן לשבת? ליד מי ?והיכן הם בתפילה . כך עמד כמה דקות והוא אפילו לא יודע כמה הם היו נראות לו כנצח, עד שניגש אליו מישהו ושאל אם הוא רוצה לשבת. טל הנהן בראשו . האיש נתן לו מקום בסוף בית הכנסת במקום ששמור לאורחים על כיסא פלסטיק .
טל שמח שהוא לפחות יושב ולא עומד "כעני בפתח" אבל לא היה לו מושג היכן הם בתפילה או מה אומרים, אולם הוא התבייש לשאול .

עברו כמה דקות ואז ניגש אליו איש ( הוא אומנם היה בלי טלית אבל עדיין היה איש ולא ילד כמוהו ) ושאל אם הוא רוצה לשבת לידו כי יש מקום פנויי, תשובתו הראשונית של טל היתה לא תודה, אולם הוא ישר הצטער על כך אבל זה היה מאוחר חשב אולם לא היה לו מנוס כי זה היה מנגנון ההגנה שלו.

זה המנגנון של "אני בסדר "אני יכול להסתדר לבד למרות שאני לא יודע איך בכלל .
הבחור חייך אליו והמשיך הלאה למקום שלו שהיה לא רחוק , מדי פעם טל ראה שהוא מסתכל עליו לראות שהכול בסדר אצלו, טל לא מצא את המקום בסידור (הסידור שאימא הביאה לו היה לא דומה למה שהם התפללו בו ) .

טל כבש את ראשו בסידור ועשה עצמו כאילו הוא מתפלל .
טל לא הרים את ראשו מהסידור ותקע בו את מבטו, הוא לא הבין מה אומרים מתי קמים ומתי יושבים, הוא כ"כ לא אהב את התפילות בחג , הוא הרגיש שונה, כולם היו ישובים ליד אבא /סבא שלהם והוא תמיד היה לבד, אחותו לפחות היתה עם אימא בעזרת נשים והוא ….

הוא היה לבד, תמיד הרגיש לא שייך, לא בקליקה הנכונה, אבל לטל אין אבא וזאת עובדה ….
הבחור "הצעיר" התקרב אליו שוב וטל מאוד נלחץ מה הוא רוצה שוב, הבחור שוב הציע לטל לבוא לשבת לידו וטל שוב סרב אולם כעת כבר קולו היה פחות נוקשה, אולם תשובתו היתה עדיין לא מבויש, הבחור אמר בשנית "כי יש מקום פנויי לידו ואם ירצה תמיד יוכל לבוא לשבת לידו" , הבחור הושיט לטל מחזור והראה לו היכן הם נמצאים בתפילה, טל ניסה לסרב, אולם הבחור אמר לטל כי יש לו מחזור נוסף וזה בסדר .

טל לא היה יכול לסרב והבחור עשה זאת כ"כ יפה ובעדינות וטל התחיל להרגיש בנוח .
לפחות הוא ידע היכן הם נמצאים בתפילה.
אולם עדיין טל ישב מאחור לבד והרגיש לא שייך .
הבחור מדי פעם הביט אחורה לראות שהכול בסדר איתו וטל חייך אליו בביישנות,
( טל חשב הלוואי ולי היה אח גדול כזה שאכפת לו ושהיה יכול להיות איתי עכשיו, טל עוד חשב לעצמו למה הוא היחיד ששם לב אליי? ולמה הוא מתייחס אליי ככה ) ?
אולם תשובה לא היתה לו .
הבחור מדי פעם קרץ לו בעין וחייך אליו, טל חשב שהוא באמת חמוד .
התפילה המשיכה והם היו לפני תפילת שמונה עשרה, הבחור סימן לו עם האצבע לבוא לשבת לידו. טל כבר לא היה יכול לסרב והוא בכול מאודו רצה שזה יקרה אבל התבייש, הבחור שמח שהוא הסכים ובא להתיישב לידו טל היה מופתע כשהבחור הניח את ידו על כתפו עת נעמד לידו .

הבחור שאת שמו כלל לא ידע הראה לו בתפילה מה אומרים ושניהם החלו תפילת שמונה עשרה ביחד .
טל הרגיש איך רמת החרדה שלו יורדת .
בגמר התפילה בזמן שהחזן עדיין התפלל הבחור התחיל לפתח עימו שיחה, טל חשש מאוד מהשאלה "ילד איפה אבא שלך" ?
אולם הבחור שאל על הכול ולא על זה, הוא שאל היכן אני לומד ?, הוא שאל בן כמה אני?, כמה אחים יש לי? … ואת השאלה שכולם שואלים הוא לא שאל .
ואני בליבי הודתי לו .

הבחור הסביר לי את מהות התפילה והסביר לי את המנגינות ושאל אם אני מכיר אותם ? אני עניתי שלא, הוא חייך ואמר זה קל תראה אני אלמד אותך .
וכך התחלנו את חזרת השליח ציבור. הבחור נעמד לי ומתנדנד ומדי פעם רוכן לעברי על מנת לראות אם אני במקום הנכון או להסביר לי מה עושים .

זה היה מוזר לי כי בשורה שלנו אנחנו היינו היחידים בלי טלית, אולם אני ילד והא איש גדול אבל התביישתי לשאול אותו .

הוא הראה לי בסידור שלו היכן אנו בתפילה והיה לי מאוד נעים שיש מי שיסביר לי מה עושים ומתי .הוא הסביר לי על התפילה ועל המנהגים ועל השיר " ונתני תוקף " שבכלל לא הכרתי .

מבחינתי עד כה זה היה רק מילים ואנשים עם טליתות ופתאום יש לי כיסא משלי לשבת לידו .
גם שנגמרה התפילה והודיעו על הפסקה הוא הזמין אותי יחד איתו לקידוש שהיה בחוץ,אולם אמרתי לו שאני הולך לאימא ולאחותי, והוא אמר לי שנפגש לאחר הקידוש באותו מקום ושהוא שומר לי את הכיסא .
רצתי ישר לאימא והיא שמחה לראות אותי , סיפרתי לה על הבחור וראיתי שהיא חייכה ושמחה, היה להם אחלה קידוש עם המון ממתקים ושתיה ועמדנו שם שלושתנו אימא אחותי ואני לא הכרנו יותר מדי אנשים, אמא הכירה כמה חברות מהשכונה אבל אני פחות .שנגמרה ההפסקה חזרתי למקום שלי והוא חיכה שם וחייך אליי תוך שהוא מסביר לי את הנוהל של התקיעות ….
אפילו ספרנו אותם ביחד עם האצבעות .
היה לי מאוד כיף. בתום התפילה הוא הזמין אותי לבוא גם למחרת ואמר לי שהוא שומר לי את הסידור ואת המקום וזה שלי, מאוד שמחתי על ההזמנה .

ביום השני של ראש השנה לא האמנתי שאני אשמח ללכת לבית כנסת, ואפילו הייתי מוכן הרבה לפני הזמן. שמחתי כי ידעתי שהוא הבטיח לי שיחכה לי שם .
שאימא שאלה אותי איך קוראים לבחור? לא ידעתי להגיד לה, בשבילי הוא היה "הבחור" ההוא עם הכיפה הכתומה של תפוז והחיוך הגדול .
ובאמת גם ביום השני הוא חיכה לי שם עם הסידור ושמח שבאתי, הוא ישר הראה לי היכן הם בתפילה, "הבחור" אמר לי להתפלל את מה שהפסדתי ולהצטרף לקריאת התורה .
שהכניסו את ספר התורה הוא אמר לי ללכת לארון לתת נשיקה לספר וכ"כ שמחתי כי מזמן רציתי לעשות זאת אולם הרגשתי ילד קטן ופחדתי להידחף בין כול המבוגרים עם הטליתות, והנה קיבלתי אישור ללכת לארון שנראה לי רחוק ומפחיד.

שהתחילו התקיעות הוא דרבן אותי ללכת לעמוד ליד התוקע על מנת שאוכל לראות יותר טוב, וכך כול פעם בתפילה שהיו תקיעות הלכתי לעמוד ליד התוקע וחזרתי לידו .
הייתי כ"כ בטוח במקום שלי פתאום, המקום לא היה מאיים ולא היה זר לי כמו שחשתי עד כה.
היה לי טוב שיש לי את "הבחור" ככה קראתי לו .
הוא הניח עלי את היד על הכתף כול פעם שרצה להראות לי משהו ואני התמוגגתי מאושר,
היה לי כ"כ כיף במחיצתו .
אולם ידעתי שזה לא תמיד ככה היו מצבים אחרים שהרגשתי בודד ,ידעתי גם שלא תמיד הוא יהיה שם , אבל כעת היה לי נעים ובטוח .
העזתי לשאול אותו לפני ההפסק היכן הוא גר? ואת השם שלו ?( ככה אימא אמרה לי לעשות ) הוא סיפר לו שהוא גר שני בתים מהבית שלנו, אולם הוא אורח ,הוא מתארח אצל אימא שלו .
אימא שלו ? איפה אבא שלו ? למה הוא לא אומר אצל ההורים ? אבל התביישתי לשאול הוא היה גדול .

שנגמרה התפילה הוא הזמין אותי גם ביום כיפור ואמר שיחכה לי, לא ידעתי איפה נהיה ביום כיפור אולם שמחתי כי אם אהיה בבית לא אפחד ללכת לבית הכנסת .
אמרתי לו תודה מבויש ורצתי לאימא .

חברים יקרים, במחיצתנו ישנם לא מעט ילדים כמו טל "שאין להם אבא".

הם ילדים לאימהות גרושות/ אלמנות/ חד הוריות/ יחידניות/ לאימהות ממשפחות אלטרנטיביות.

אולם הם ילדים חשוב לא לשכוח, אנחנו יושבים בכיסאות שלנו בטוחים במקום שלנו, הילדים שלנו מוגנים תחת המעטה שלנו. אולם אותם הילדים ולא משנה כעת גילם לא חשים בטוחים במקום הזה שאליו הם נכנסים לבד, כולנו ביחד והם לבד.
הם מרגישים שונים מהסביבה.

ולכן בבקשה תביטו אליהם תסדרו להם כיסא לידכם באם אפשר ולא במקום של האורחים,תנו להם חיוך ומבט, בשבילכם זה אולי מעט אבל בשבילם זה הרבה מאוד .


כתיבת תגובה


  • בחן את הזוגיות שלך כבר עכשיו!
    "ככה זה שיש שניים"-
    ערכה לאבחון זוגי מתנה!

    מייל *
    שם
    טלפון
    תאריך לידה /
    יום נישואין /