חופית
אני כבר לא יכולה יותר התייפחה היא בטלפון .
השיחה לא זרמה כי חופית רק בכתה .
היא לא יכלה יותר הגיעו מיים עד נפש,
כך היא אמרה תוך כדי בכי קורע לב.
היא ביקשה פגישה דחופה ,
חופית היתה מאוד לחוצה .
ורצתה להפגש עוד באותו היום .
אולם בעדינות סרבתי וביקשתי לקבוע פגישה ליום שלמחרת.
על מנת לתת לה טיפה להירגע לנשום ולהגיע נינוחה ולא בלהט הסערה .
חופית ישבה מולי יפה ואצילית
חופית פיזיותרפיסטית
עובדת באחת הקופות המובילות
היא מנהלת המכון בת 36 .
רווקה
מתי כבר אמצא אהבה ?
מתי?
למה אני לא יכולה ?
למה אני לא מצליחה .
אני מאוד רוצה.
לא כמו כל הבחורות שאתה כותב עליהם הטיחה .
אני שונה.
אני רוצה .
ולמה אני לא מסוגלת
מה דפוק אצלי ?
הבחורות שלך לא שוות .
אני יש לי מה להציע אמרה .
מתי אני כבר אוכל לממש את הזוגיות שלי .
לא להיות לבד, לא להרגיש דחויה .
להרגיש נאהבת .
מה לא בסדר אצלי .
אני מסתכלת על המכוערות ברחוב ולא מאמינה,
איך הם הצליחו למצוא אהבה
ואני הברבור היפה לא מצליחה .
מה יש בהם המכוערות שאין בי.
הם עקומות, הם פחות משכילות, ויש להם מישהו שמחבק אותם בלילה ואני מה ?
אני בודדה, לא יכול להיות .
הדעת לא תוספת זאת .
ואני יושב ומקשיב. ומנסה להבין את הכאב העצום שיש בפנים .
את התקיעות .
את המילים החדות על האחרות ,
חופית מקנא בהם .
והתסכול אצלה גדל .
למראית עיין הערכה העצמית של חופית מאוד גבוהה אולם בתוך תוכה
שומע אני הערכה עצמית נמוכה .
היא מקנא .
היא מרגישה בתחרות .
היא כל הזמן בוחנת .
היא משווה .
שמעתי שם בקולות שלה את פצעי הילדות .
את ההורים שמנמיכים אותה .
היא עדיין לא ידעה .
היא עדיין היתה ברמת המודע .
ואני כבר צללתי לנבכי נשמתה .
מנסה להבין את המקור .
כעת היתה הדרך שלנו להגיע ביחד לתובנה, על מנת שחופית תבין מה המקור לדברים.
פעם בעבר אני לא רציתי אותם את הגברים , הם נפלו שדודים לרגלי
ואני דרכתי עליהם .
אני לא ספרתי אותם ממטר
וכעת שאני רוצה הם עושים לי דווקא
הם מענישים אותי על מה שעשיתי להם בעבר .
מוטיב העונש חזר על עצמו כבר פעם שניה .
והמילה "עונש" הבנתי היא המפתח .
כולנו תוצרים של אירועים וחוויות אשר עברנו בחיינו, חיוביות או שליליות,
גודל החוויה או המהות שלה פחות משמעותיים לנו,
הדבר החשוב הוא דרך התפקוד שלנו בה. הכיצד פעלנו האם ברחנו או נשארנו, האם נמנענו או הגבנו .
הכיצד הסביבה הגיבה על התהליך שלנו הסיטואציה, האם קיבלנו מחמאות על העשיה או קיבלנו נזיפה .
זה מה שמקבע אותנו ואצלנו את הזיכרון .
היו שם ההורים שלנו, המורים , חברים לכיתה, אחים אחיות .
הם אלו אשר השרישו בנו את הדימויי שלנו. הם אלו שמיתגו אותנו כחלשים או חזקים ,
כבעלי דימוי עצמי גבוה או נמוך, כמצליחנים או כלוזרים.
אנו לעיתים מנסים להלחם בתדמית שנוצרה לנו אולם אין מה לעשות היא הושרשה שם עמוק בפנים .
גם אם אין אנו רואים אותה .
את הדימויי העצמי שהשרישו לנו כילדים, נושאים אנו עימנו גם היום לבגרות.
כך אנו מרגישים באינטראקציה עם אנשים, וכך אנו תופסים את עצמנו ,
כך אנו מודדים את עצמנו בראי מול הסובבים אותנו בחדר , מול הקולגות ומול בני הזוג שלנו .
ובמיוחד מול בחורות אחרות , שאנו רואים שהם מצליחות ואנו לא .
אנו ובחנים את הדברים בצורה מאוד דיכוטומית = חד משמעית ( כן – לא , שחור – לבן, יש – אין )
אולם לא כך הדברים פועלים בפועל הלכה למעשה , במציאות יש אבחנה מאוד משמעותית בדברים .
איך אני יפה ואת מכוערת?
איך את מצליחה ואני לא .
זה לא הפרמטרים, אלא ההסתכלות שלנו הינה אחרת .
שפיטה של הדברים בצורה כזאת יכולה להחליש אותנו ולפגוע במימוש האני .
חופית כבר הבינה שהיא איבדה שליטה כי המקום שאליו הגיעה מאוד נמוך ,
היא הבינה כי הדימויי העצמי שלה הוא זה שדרדר אותה למקום של ההשוואתיות אל מול אחרות .
הוא זה שהביא אותה למצב של תסכול מכך שאין היא מוצאת זוגיות ולכן לקחה את האשמה על עצמה .
תהליך ההנמכה היה של חופית היא זאת שפגמה בעצמה וביכולתה המקצועית והאישית.
הישרתי מבט אל חופית ושאלתי .
-
האם תרצי להפרד מהדימוי העצמי הנמוך .
וחופית ענתה : ברור .
-
האם את בטוחה שאת רוצה להפרד ממנו .
וחופית ענתה : במליון אחוז .
-
מה יקרה באם תפרדי ממנו ?
וחופית ענתה : כנראה אחוש טוב יותר ונקיה עם עצמי .
-
מה הערך המוסף שיצמח לך כתוצאה מכך ?
וחופית ענתה : שקט נפשי ושלווה .
-
איזה פונקציה הדימוי העצמי הנמוך שירת עבורך ?
וחופית ענתה : יותר נכון היא שתקה והביטה לתוך עצמה וניסתה להבין למה ? לא היתה לה תשובה במילים אולם ראיתי שבעיניה ניבטת התובנה כי משהו שם הפעיל אותה .
-
מתי הפעם הראשונה שחשת זאת .
וחופית ענתה : כשהיתי ילדה בת 10 הבנתי שאני לא שווה כלום .
-
האם היה עוד סיטואציה שחשת כך ?
וחופית ענתה : כן כל החיים אני מתקלת בהרגשה.
-
מה התחושה עושה לך ?
וחופית ענתה : תסכול , כאב , עצב , מצב רוח שפל ונמוך, דיכאון עמוק , ורצון להרים ידיים .
חופית שוברת את המחסומים שמונעים ממנה תנועה .
חופית הבינה כי המניעה כעת מגיעה מהילדות ישנם אלמנטים שהמעכבים את ההתפתחות .
מקורן בביטחון העצמי הנמוך שלה .
זה מה שהיא שידרה , היא אומנם שידרה כוחניות אולם בתת מודע מודר לסביבה משהו אחר .
היא האמינה שמגיע לה משהו אחר , ובאותה נשימה לא האמינה כלל .
היא היתה הילדה שמנה ומכוערת , שאף אחד לא ירצה להיות חבר שלה.
היא הילדה שאף אחד לא הזמין למסיבות .
היא הילדה שישבה בצד בעוד כולם רקדו, היא היתה מוזנחת והיא לא אהבה את ההרגשה . מה לא טוב בה .
אחד מהכלים בהם עבדה חופית היתה ההשוואה לאחרים וזה הנמיך אותה כל פעם מחדש , היא תמיד מדדה את עצמה ביחסיות לאחר, מה יש להם שאין לי .
מה טוב בהם שאני לא טובה וזה מה שהמשיך את הריאקציה של ההנמכה .
קבלה עצמית ואהבה עצמית לנסות ולהיות מי שתמיד חלמת ומעולם לא העזת…
ביקשתי מחופית לנסות ולקבל את עצמה . לקבל ולאהוב אותה כמו שהיא בדיוק וללא תנאים מקדימים .
לנסות ולתת לעצמה להגיע למקומות אשר אליהם ניסתה בכול מאודה ולא הצליחה .
לאט לאט התחלנו לקלף את השכבות של חופית .
בחנו את התהליכים ואת הסיבות שבגינם בחורים לא נשארים .
מנינו את הדברים שגרמו לה לשבור את הכלים .
בחנו לעומק מה קורה שם במערכות היחסים ( או כמו שחופית אמרה לא קורה כלום ..) .
בדקנו איזה סוגי טיפוסים היא מחפשת ?
שם בקולות שלה את פצעי הילדות .
את ההורים שמנמיכים אותה .
היא עדיין לא ידעה .
מה אני צריכה לעשות היא שאלה .
ואני הסתכלתי עליה ועניתי
לפחות בתור התחלה תתחילי לקבל את עצמך.
תאהבי את עצמך .
תאמיני במי שאת .
תראי את נקודות החוזקה .
אז תראי, ממקום של עוצמה .
תוכלי להגשים כל משאלה .
ובמיוחד למצוא זוגיות .
ממקום של כוח ולא נזקקות .
בואי נמצא מקום של צל בלב המדבר היבש.
נשב לנוח דמעה ואז נתחיל את המסע .
אולם עד כה הלכת לבד בלב הישימון .