לפרטים התקשרו
052-3989144

שילת- והאתגר הגדול במדבר

שילת הינה לבורנטית מצליחה .

היא יפה, חכמה, מצחיקה עם חיוך גדול על השפתיים.
שילת יכולה בקלות להיות מוגדרת כאליטה .
אבל היא לא משום מה .

שילת הרימה טלפון וקבעה פגישה, השיחות עימה מאוד נעימות, היא קולחת בשפתה ומשלבת עולמות תוכן רבים .MG_8806-Small
שילת ניהלה שיחה ברמה גבוהה ולא הפסיקה משטף דיבורה הקולח והרהוט .
אולם היה בשילת משהו עצור משהו עצוב .

לאחר מספר מפגשים הבנתי כי שילת אינה מאמינה בעצמה. היא אכזבה את עצמה מספר פעמים בחייה.
היא נטשה את ביתה ספר לרפואה, כי לא רצתה להיות כמו אבא .

היא סירבה ללמוד ועשתה הכול כדי להיכשל,

כי לא רצתה להיות הילדה הטובה של הרופאים מהבית בסוף הרחוב ההולנדי .
היא שברה מוסכמות וגבולות.
היא יצאה כהגדרתה עם הגברים הכי לא נכונים ומתאימים רק כי רצתה !!!!!
היא מתחה עד קצה גבול היכולת את מונח חוויות גם אם הם לא היו הכי טובות או נכונות .
אבל כל פעם שדברה על חוויה עיניה בהקו בזיק שובב .

שילת פחדה מכישלונות או מתשובה שלילית ולכן נמנעה לקבל החלטות .

היה טוב ונוח לה עם המוכר והידוע….. סליחה לא מדויק גם אם לא היה מוכר וידוע היה לפחות בטוח.

התוצאה היתה ידועה מראש גם אם לא היתה הכי טובה בעולם .

שילת שיחקה טניס והפסיקה כי איבדה עניין .

שילת אהבה אנשים אולם נמנעה מחברתם .
שילת חיפשה חום ואהבה ולעיתים זכתה לקבל חברה עוינת ומציקה .
שילת רצתה את חלקת האלוהים שלה במקום שקט ומקסים

עם נוף משגע ולגדל ילדים על הדשא באווירה הכי ביתית ונעימה,

במקום זה מצאה את עצמה בעיר הגדולה "נלחמת" בכרישים ששחו שם כמו דג במיים,

בעוד היא מנסה להבין איך הדברים עובדים .
"הכרישים " אכלו אותה בלי מלח.

שילת ניסתה וניסתה אולם בגלל שפעלה בכיוון הלא נכון כמו מכונה היא שחקה את עצמה .

הדוגמא הראשונה שעברה לי בראש הינה טיול שטח,

אתה נכנס לתוך מחפורת ומנסה ללחוץ על הגז על מנת לצאת מההתחפרות,

אולם התוצאה הפוכה מיסודה במקום לצאת אתה עושה שלוש פעולות הרסניות :

1. אתה מתחפר עמוק יותר בקרקע כתוצאה מהחיכוך.
2. אתה שוחק את הצמיגים וריח שרוף צורב עולה באפייך .
3. אתה יוצר בלאי שישאיר חותם על הרכב לעולם . (עלות הטיפול תהיה גדולה מההנאה ).

כך אנו לעיתים בני האדם פועלים בהתנהגותנו אנו, לעיתים שאנו נכנסים למחפורת,

במקום לעצור לנסוע אחורנית בזהירות להסתכל על הבעיה ולהבין מהיכן לתקוף אותה,

אנחנו מפעילים גז במלוא הלחיצה וכך שוחקים את עצמנו .

גם שילת פעלה כנהג מתחיל בשטח, היא הכירה את החשש שלה,

היא ידעה מה מהותו והבינה טוב מאוד מה צריך לעשות אולם ברגע האמת נתנה גז במלוא המרץ והתחפרה,

אז מבלי לשים לב ( או במודע תוך התעלמות מהבעיה ),

המשיכה ללחוץ על הדוושה עד שכול כולה שקעה עד צוואר בבור שכרתה לעצמה במקום לעצור לקבל החלטה .

שילת מצטערת היום שעזבה את בית הספר לרפואה,

היא מצטערת על המלחמות המיותרות באביה. היא מצטערת על דברים שעשתה.

היא לא מצליחה להבין הכיצד לצאת מהמחפורת .
לעיתים היא ציינה כי ההרגשה מאוד נעימה ונוחה ( יותר נוחה מאשר נעימה ) .

הדבר מאוד דומה לנהיגה בשטח מישורי/חולי/כורכרי ובירידה אתה מרגיש שהגלגלים מחליקים על האדמה ,

ההרגשה מאוד נעימה, אולם איבוד הריכוז והבנת השטח,

בשילוב האופוריה מההרגשה של ההחלקה יכולה להביא בקלות רבה להתהפכות כתוצאה מאיבוד שליטה,

אז תשמע את המשפט " איזה מטומטם אני " איך ? איך ?

האם לא היה יותר נכון "סוף מעשה במחשבה תחילה".

אם אתם חושבים שלאחר תקלה כזאת יש את היכולת להפסיק אתם טועים,

בפעם הבאה שתרד לשטח באותו טוואי שטח: מורד/חול/כורכר דק/שביל ישר /

שטח פתוח אתה שוב תרגיש בנוח לשחרר את הרגל בחוזקה על הדוושה ולתת לגי'פ לאבד שליטה ולהחליק על הכורכר עד ל …..

שילת היתה בודדה בתוך עצמה.
היא היתה מוקפת במעבדה בעשרות אנשים אולם היתה שם לבדה על הכיסא האדום שלה .

היתה מוקפת בעשרות פאבים מוזיקה אולם תמיד ישבה בהם לבד .
היתה מוקפת בעיר גדולה ובבניינים אולם היתה סגורה בתוך ד' אמותיה.

ולכן בבוקרו של יום ארזנו את הציוד ושמנו על הגי'פ ויצאנו אל המדבר הפראי.
כמו שילת גם המדבר לא צפוי, גם הוא לא ברור, גם הוא הפכפך, אולם במקביל הוא מחבק , הוא מכיל,

הוא מוכן לתת לך להתכרבל בתוכו, בתוך צבעיו. הוא נותן לך את הכול ב-360 מעלות .
אתה יכול לפתוח עיניים ולהתלהב מיופייה של הבריאה בכל פינה בכול זווית ובכול שעה .

קירבה אל הבריאה מעוררת בנו הכרת תודה על יופיו של העולם והבנה כי כל עשב ועשב,

כל חיה וסוג הם ייחודיים וחשובים להמשך קיומו של העולם.

יפי בריאה מעדן את הרגש הדתי ואת הכרת הטוב:
ובשוב דעתו אל מקור הטבע, מעשה ידי יוצר, ישובו אלו כל חמדות הנפש הטבעיות,

רגשי קודש והתרוממות נפש אל אל אלים. וכל מידות טובות הטבעיות אשר לאדם הישר,

אשר לא השחית דרכו על-ידי עזיבתו אורח ישרים הסלולה.
(הראי'ה קוק, עין איה – ברכות, כרך ב' ירושלים תש'ן, עמ' 297)

יופייה של הבריאה ונוף בראשית תמיד נותן לנו את ההרגשה הטובה.
וכך עשינו דרכנו למקום שמחבר את שילת כל כולה, אל המדבר, הפראי,

הלא מוכר, המסוכן, ההפכפך, המנזרי והמבוצר .
יצאנו אל המרסבא .

שילת נדרכה עת נכנסה לגי'פ שהופקד בידיה, לא רק בגלל המחיר והאחריות אלא בגלל הרצון שלה להיות בפוקוס,

פתאום היא לא ראתה את השיפוע כי האף של הגי'פ מנע ממנה ,

הכביש לא היה בטוח ויציב כמו שהיא מכירה .
וכך ישבה לה שילת שכול חושיה מחודדים ודרוכים לקראת הבאות,

שילת מדי פעם טרחה לספר לי שלא בטוח שחושיה היו דרוכים כך עתה עשתה "שטויות",

עת לקחה סיכונים מיותרים, עת לא חשבה על ההשלכות אלא עשתה דברים על מנת לספק את הצרכים כאן ועכשיו כמו "ילדה"

גם אם כבר בגרה ועסקה במקצוע חשוב ובכיר .

"מסתכלת אני מעבר לחלון לומדת ומשכילה המון… רואה את יופיה של הבריאה – מישור,עמק וגבעה,

הרי שלג לבנים, שלל חיות וצמחים,ימים,אגמים. יופיה של בריאה, נוף עוצר נשימה.

מנגד אני רואה, זריעת הרס והחרבה ,גרימת נזקם וגדיעה, בלי שום התחשבות בחוקי הבריאה-

חוקי הטבע נעלמים ככל שנוקפות השנים. אנו בני האדם במהירות מתפתחים, מן העבר שוכחים.

שוכחים שלעיתים אנו הורסים , ולא רק לטבע אלא גם לעצמנו " .
יופי הבריאה הולך ונעלם, מעשי האדם כובשים את העולם- אך לא תמיד מעשיהם נכונים לרוב הם גם מזיקים.

אם נשים לב ליופי שבפשטות, נוותר על כל התקדמות, לאט ובסבלנות… התקדמות היא חשובה…

אך צריכה להיות היא במידה, לא על חשבון הרס והחרבה.

לאט לאט בלי שנשים לב נוכל בקלות לאבד את היופי המדהים! את נופי א"י היפים רק עם מעט מחשבה נוכל להתקדם,

במידה.

שילת "כבשה " את השטח, שילת נהגה ברכב ביד רמה,

היא אומנם היתה דרוכה וקשובה אולם עדיין יכלה ליהנות מזיו הבריאה,

מיופיו של המדבר וכן מהצבעים שעטפו אותנו מסביב. לא היינו לבדנו בשטח,

היו רבים וטובים שיצאו להנות ולהשתכר מהמדבר .

שילת נשמה את הטבע, שילת נהנתה מהסביבה ומהאנשים שהתערבבו בטבע יחד איתנו .

שילת לא העריכה את עצמה עד כה להערכתי.

כעת שקיבלה פיקוד על ההובלה ועל האחריות שבנהיגה ראתה את הדברים אחרת .
היא היתה נהגת הגי'פ היחידה בשורה והיא זכתה למבטים מלאי התפעלות מגברים מסוקסים בגיפים אחרים וכן מחמאות על יכולותיה ושליטתה ברכב .

היו גיפים טובים וגדולים יותר שלא הצליחו לעבור במכה אחת את מה ששילת עשתה מבלי להניד עפעף .
ולראיה: זה לא משנה באיזה רכב אתה נוהג או מהי הצורה החיצונית אותה אתה נוהג או מביא איתך.

מה שמשמעותי זה האני שלך, מי אתה בתוך תוכך . ואז תוכל לצלוח בקלות כל מכשול .

אם מזלזלים בך כי אתה רכב שטח "רך" בעוד כולם שם מסביב רכבי שטח " קשוחים",

אתה מצליח להוכיח שלמרות היותך " רך" בתוך תוכך אתה קשוח, נחוש,

בעל תעוזה ועוצמות נפש אתה תגרוף מחיאות כף בסוף העלייה .

ואת זה שילת עשתה, היא לא משכה מבטים רק בגלל יופיה המהמם אלא גם בגלל יכולותיה וכישורי הנהיגה שלה.

(המצחיק בכול הסיפור שהאנשים לא ידעו עד כמה היא פחדה והיתה דרוכה אולם בתוצאה הסופית שילת נהגה בצורה מיומנת לכול דבר ) שווה בין שווים .

הערכה עצמית : אמונה עצמית, תפיסה עצמית, ערך עצמי)

הוא הרושם או חוות הדעת שיש לאדם על עצמו.

תפיסה זו עשויה להתבסס על אישיותו וכישוריו של הפרט, על זיכרונות העבר ועל תפישת האני או התחושה העצמית.

הערכה עצמית מתקשרת לביטחון, לכבוד לאהבה ולקבלה של ה"עצמי".

הערכה זו מתקיימת אצל הפרט בראש ובראשונה כלפי זכותו הבסיסית להיות בעולם כפי שהוא,

ללא צורך בתארים שונים (: יפה , סקסית, עשירה, חכמה,מוצלחת. על מנת להצדיק זאת. הערכה עצמית תקינה יוצרת אמונה חזקה של אדם בעצמו וביכולותיו, ונוטעת בו תחושת יציבות וערך.
הערכה עצמית היא המידה שבה האדם רואה באור חיובי או שלילי את ההיבטים השונים של מושג העצמי שלו

מושג זה כולל את שתי האמונות הנוגדות (לדוגמה: "אני/אינני אישה ראויה")

הרגשות הנוגדים (לדוגמה: תחושה של התרוממות רוח לעומת ייאוש או גאווה לעומת בושה.
אדם מעריך את עצמו בהתאם ליחס בין ציפיותיו מעצמו לבין המידה שבה הוא מצליח להגשים אותן.

כלומר, כאשר האדם סבור שאין פער גדול מדי בין יעדיו להשגיו, הערכתו העצמית תהיה יציבה ותוביל לאיזון רגשי.
לעומת זאת, כאשר לא עולה בידו לממש את ציפיותיו מעצמו,

תחושת הכישלון והרגשות הנלווים לה עלולים לגרום להפחתה בערכו העצמי.

מכיוון שהגדרת הציפיות של האדם מעצמו והערכת השגיו היא סובייקטיבית,

תחושת הכישלון יכולה להתעורר גם חרף קיומן של נסיבות מציאותיות ואובייקטיביות אשר אינן מאפשרות את השגתן..
ההערכה העצמית מבוססת על השוואה סובייקטיבית של הפער בין הציפיות למידת הגשמתן לאורך כל חייו של האדם,

מגיל הילדות ועד לבגרות.
ציפיותיהן של ילדים מעצמם מושפעות באופן משמעותי מהמטרות המוצבות בפניהם על ידי מבוגרים משמעותיים ודמויות סמכות בחייהם, כמו ההורים והמורים .

הילד יתמיד בניסיונותיו להשיג את המטרות אשר הוגדרו עבורו,

כל עוד שהוא מרגיש שהוא מסוגל להתמודד עם האתגרים שהן מציבות בפניו.

תחושת המסוגלות העצמית של הילד נבנית לאור התמיכה של ההורים והמחנכים במאמציו,

מתחזקת עם הצטברותן של חוויות הצלחה.
ככל שהילד צובר התנסויות חיוביות,

כך מתגבשת תחושת המסוגלות שלו ויורד כוחם של כישלונות בודדים לפגוע בהערכתו העצמית עם זאת,

חוויות מרובות של כשלון עלולות לגבש מושג עצמי שלילי.

במצב זה הילד לא ירגיש שהוא מסוגל להתמודד עם הציפיות של הסביבה

לכן יתעורר בו חשש לקראת ניסיונות ואתגרים חדשים
בהתאם לכך, התנהגות האדם מושפעת במידה רבה מהערכתו העצמית,

אשר התגבשה לאור ניסיונו בעבר.

הערכה עצמית שלילית אשר נוצרה בעקבות התנסות חוזרת ונשנית מול כישלונות רבים,

עשויה לפגוע ברגשות הביטחון של האדם בנוגע ליכולת ההתמודדות שלו במצבים חדשים. מסיבה זו רבים סיכוייו של אדם למוּד כשלון לשוב ולהיכשל גם בעתיד במקרים קיצוניים הדבר עלול להוביל למצב של חוסר אונים נרכש .

טיול שהתחיל עם הזריחה הסתיים לו לעת ערב, השקיעה כבר נתנה את אותותיה בשמיים .

שילת לא רצתה לעזוב .
השטח נגע בה, היא רצתה להישאר ולהתמזג עימו .
היא "חיבקה " את הטבע ונגעה בו בידיה,

היא נשכבה על גלי הים ונתנה להם לשאת אותה . היא ידעה שהם לא יבגדו בה.

היא נתנה להרגשה הקלה ולציפה בבטחה על פני המים למלא אותה .
היא נהנתה ממשחק עם הגלים והם חיבקו אותה בחזרה, הרוח נשבה ועשתה גלים,

הצבעים בשמיים היו כתומים/ורודים והיא הרגישה את ההתלהבות בתוכה .
שהלילה ירד על המדבר ועטף אותה,היא נבלעה בתוכו, הוא חיבק אותה והיא כמהה למגע שלו,

הרוח ליטפה את שערה והיא עצמה עיניים והתענגה על ההרגשה.

מבעד לחושך רק החיוך הגדול ניבט אל מול אורה של הלבנה שעמדה לה בשמיים וחייכה אל שילת בחזרה .
הלוואי שיכולתי להיכנס לתוך ליבה או לראשה על מנת לדעת מה עובר שם.

אולם נראה לי כי גם אם לעולם לא אדע, זה פחות חשוב אל מול ולנוכח החוויה ששילת לקחה עימה.
ומקווה אני כי היא תישא אותם עימה לשנים טובות ורבות .
אולי ברגעי נפילה או משבר תוכל שילת להציף אותם מעמקי זיכרונה ולהתרפק עליהם בערגה,

כי הטבע והאדם ישות אחת היא, יופי הבריאה נברא בשבילנו ואל לנו להרוס אותו .
וא"א בלי לחזור לגי'פ ולעשות דרכנו בחזרה למרכז,

כמו בשטח וכפי שלמדה שילת הלכה למעשה . לעיתים …..
לעיתים כדאי לבקש עזרה לבקש ממשהו שיהיה המכוון .

שייתן לנו את ההסתכלות שאין אנו יכולים מהזווית שלנו לראות . לתת את כל מבטחנו בו ,

לסמוך עליו שיוציא אותנו מהמהמורה גם אם אתה לא מאמין שתצליח לעבור אותה .

לנסוע אחורנית גם אם אתה יודע שיש מצוק אולם לסמוך שהוא ידע לעצור אותך בנקודה הכי נכונה עבורך .

אותה מכוון יניע אותנו לפעולה נכונה תוך בחינה של פני הקרקע והמהמרות שבדרך.

ברגע שניתן מבטחנו בו נוכל לצלוח כל מכשול בקלות רבה .

את הדרך עשינו שהגג פתוח והמוזיקה מנגנת לה בקצב .
ואחד השירים שנשמע ברקע מוקדש לשילת שכל מילה בו משלבת הצלחה/אהבה עצמית גדולה/ואת הדרכים שעשתה בשטח .

"זו אותה מנגינה בליבי
שלוקחת אוספת אותי
אל המחר , אל עולמי
והדרך בוחנת אותי
מפלסת רואה את דרכי
בין עננים מעורפלים
לא תכבה האהבה

רק ביחד ייעלם הפחד
והמנגינה תחזק ת׳אמונה
בתוכנו האושר לפנינו
בואו ונפתח את הנשמה

הזמן הוא תרופה לכאב
להמחיש כמה כח ללב
גם כשנדמה שזה לא אפשרי
לא תכבה האהבה"


כתיבת תגובה


  • בחן את הזוגיות שלך כבר עכשיו!
    "ככה זה שיש שניים"-
    ערכה לאבחון זוגי מתנה!

    מייל *
    שם
    טלפון
    תאריך לידה /
    יום נישואין /