כרעתי על ברכי

כרעתי על ברכי

ביום  חורפי וקר .

החורף הכה במלוא אונו על שמשות החלון .

אולי זה היה סימן לבאות .

אולי הגשם היה הדמעות .

 

אולי הברקים והרעמים היו שברון הלב

אבל אני  חיפשתי חום ואהבה.

ורציתי אותה .

הוצאתי קופסא קטנה ובתוכה טבעת

שיועדה רק לה .

 

הייתי מוכן לשאת אותה לאישה.

הייתי כל עולמה.

לקחתי על עצמי להיות בעל ואב .

הייתי חבר אמיתי

הייתי אב חברותי .

הייתי אבא מגניב,

הייתי אבא .

 

הייתי אני, כל כולי הילד שבי .

הוכחתי לה את האני שלי .

הוכחתי לה מי אני

הוכחתי את כישורי בהכנת סנדביצים .

חיבקתי אותה בלילות ארוכים.

לילות שבהם הייתי צריך להיות החבר שנותן כתף תומכת .

הייתי החבר הכי טוב .

נשאתי אותה על כפי והערצתי את אישיותה.

הטבעת היתה מונחת לה ליד המיטה

כל בוקר שקמתי ראיתי אותה וליבי המתמלא בגאווה .

הנה את, האחת, המיוחדת בשבילי .

בליל חורף קר

עם גשם הדופק על חלוני .

 

בחוץ ניבט הירח כולו חיוור ועגמומי.

היא לקחה את הטבעת והניחה על השידה ויצאה.

ואני נשארתי לבדי, בחדר הסמוך שכב התינוק שלי.

ובתוך תוכי שמעתי את ליבי בוכה .

האישה שלי .

זאת שהבטיחה לשמור על ליבי .

 

כבר לא אוהבת אותי .

היא מוכנה לוותר עליי.

היא נטשה אותי .

וכעת מה .

אישתי ….

האישה שלי .

הופקעה ממני .

 

היא הלכה ישבה עם חברה לילה שלם .

ואני נותרתי לבדי במיטה הגדולה .

לבד .

והיא איננה .

בבוקר הכול נגמר.

היא הלכה .

ולא שבה .

וילדי שלי , אייכה ?

 

הדבר שיש לי כעת זאת כתובת .

משרד .

שממנה אני מקבל מכתבים .

אני מקבל אותם גדולים,

במעטפה לבנה ועליהם מתנוסס בגאווה לוגו .

גדול ושחור .

ועליו כתוב באותיות קידוש לבנה

משרד עורכי דין לעניני גירושין

האם הם מתעסקים גם בעיני הלב ?

או רק במסמכים

בכתובה, הסכמים ….  .

 

פעם היא היתה לי אישה

פעם היא היתה לי חברה

כעת  היא לקוחה .

והתינוק שלי .

שבויי במערכה .

אני מרגיש כאדם  העומד מול מצוק,

מול חומה בצורה

הכול התהפך לי.

הכול שינה זווית, החיים כבר אינם כמו שהיו לי .

 

בעבר .

ואני מה בסך הכול רציתי

חום ואהבה.